יום שישי, פורים, שמש, יום יפה
בתיה שכבה במיטה שלה, בדירה שלה ברח׳ אליהו ספיר לשם הם עברו לפני כמה שנים
היא בחרה את הדירה כי
-היא מעוצבת כל כך יפה, עם כל הארונות האדומים

י13:20
-אני רוצה להירדם… איפה יולי ?
היא שאלה
מיכל שכבה לידה, מחובקת איתה על המיטה
-אמא אני אוהבת אותך… אני יודעת שאת אוהבת אותי יותר מכולם
כולם צחקו
בתיה חייכה
-ללי שלי
-אמא אני אוהבת אותך… נכון שעצבנתי אותך הרבה?
כולם שוב צחקו
היא שכבה עם כריות בגב, נשימות כבדות
כמו שחקן טניס בסט אחרון
-אה
-אה
-אה
השתעלה
מושו הנכד שלה נכנס לידה לשמיכה
יולי הבת שלה חיבקה אותה
הנשימות נחלשו

בתיה אהבה דברים יפים, עיצוב
היה לה את האוסף תיקים הכי יפה שאני מכיר, וסווטשרטים …
-בתיה אני לוקח לך את הסווטשרט הזה!
-אתה לוקח לי את הכי יפים תמיד…
-מה אני אעשה שיש לך כזה טעם טוב

י13:45
הנשימות הפכו לכבדות
-אהה

היא אהבה רהיטים מtoolman, היא קנתה אוטו כתום
-כי הוא היה הכי יפה בחנות
ונעליים… שיייו, כמה נעליים היו לך

י13:47
כולם התאספו על המיטה
דוד, בעלה
כל הנכדים, אלה, מושו, נרי, מאיה, בר, אלונה, ירדן
הבנות דפנה מיכל ויולי
צחי הבעל של יולי, יזהר החבר של דפנה, ואני
והיא במיטה שלה בבית שלה עם המשפחה שלה

מעל המיטה תמונה של אלה שצילמתי במטרו בפריז כשהיא הייתה בת 3
מצד שמאל הידית מברזל שהתקנתי לפני כמה חודשים שכבר היה לה קשה לקום
-אמא תודה על הכל ,כל החיים הטובים שנתת לי
בתיה שכבה עם עיניים פתוחות
-סבתא תודה , אני הכי אוהב אותך בעולם
לחש מושו
קצה האצבעות ברגליים שלה התקווצו
יולי בכתה

בתיה הייתה נסיכה, קורנת, אצילית, נעימה
ועל כל מחלה, חום, פצע, נקע, תמיד המליצה על אותו טיפול
-מיכל, לכי למיון

י14:00
הנשימות נהיו שקטות יותר
היא שכבה עם הפנים לתקרה, עם מבט לשמיים, כאילו מסתכלת למקום אחר
ילדה קטנה, אישה במיטה ענקית נפרדת מהגוף של עצמה
קצות האצבעות נהיו רכים יותר

בגיל 18 היא התחילה לעבוד כאחות והפכה עם השנים לאחות ראשית במיון רמב״ם
היו לה 3 תארים ודוקטורט, היא ידעה מלא דברים

י14:15
כבר לא שמעתי את הנשימות
-אמא אנחנו נהיה בסדר
אמרה מיכל
היא עצמה עניים, עם הראש על כרית עם הפרחים הקטנים הכחולים

לפני 27 שנים, מיכל לקחה אותי לבית שלה בפעם הראשונה. בתיה , אמא שלה , הייתה במטבח, שטפה ירקות. שתינו תה ליד האי עם כל הכלים, ודיברנו על העיצוב של הבית, הקירות הכחולים, הקערה עם החלונות הצבעוניים בתקרה…

י14:28
דוד התיישב לידה
יולי חיבקה אותו
-אבא הייתם הורים ממש טובים
-מי שאפשר הכל זה אמא … 52 שנה, אני רגיל אליה, זה ממש מיותר שהיא הולכת עכשיו

בפסח הראשון שלנו היא באה אלי עם שקית נייר קטנה
-זה בשבילך
ומאז כל שנה בערב חג היא קונה לי תחתונים
תחתונים יפים של אמריקן אייגלס, צבעונים, עם פרחים, עם אננס, כל שנה שני זוגות

י14:35
יזהר שאל
-בתיה את שומעת אותי?
הוא חיפש את היד שלה מתחת לשיכה, החזיק חזק
-באתי להגיד לך: שינה מתוקה, אוהבים אותך, תמצאי את הדרך שלך…
מושו הצטרף
-את יודעת בתיה איזה תותח הנכד שלך בסקי?

י14:48
מושו חיבק אותה עוד פעם
-אני שמח שאת עכשיו כבר לא סובלת, יש לי מזל שהיית סבתא שלי

י14:53
מאיה התיישבה לידה
אלונה הצטרפה, ואלה ונרי
ירדן נכנס עם פרוסת לחם
-של מי זה? ,אני אוכל את זה !?
כולם צחקו

י15:47
פילאר, העובדת הפיליפינית שליוותה אותה כל השנה האחרונים נכנסה לבית, שאלה אותי
-איך היא?
-זה הסוף
עניתי
היא התיישבה לידה
-בתיה! בתיה! חיבקה אותה
כולם התפרקו

בתיה אהבה לצייר, אבל היא לא ציירה הרבה… כמו שוקולד יוקרתי שאוכלים קוביה פעם ב
היא הייתה באה אלינו ובוחרת מהציורים של מיכל לתלות אצלה בבית
-אני לוקחת את שני אלה!
והייתי עונה לה
-את לוקחת את הכי יפים

י16:06
דפנה יולי ומיכל נשכבו לידה ,לחיבוק אחרון

י17:32
החשמל נפל, מה שלא קרה אף פעם בדירה הזאת
ומיכל אמרה
-זה סימן מאמא

יום שישי, כבר חושך בחוץ
בתיה שכבה במיטה שלה, בדירה שלה ברח׳ אליהו ספיר
———–

בתיה הייתה חולת פרקינסון.

בתמונה היא בת 19 ביום הנישואין שלה

ההלוויה תתקיים ביום שני 17 במרץ
ב12:00 בבית העלמין בכרמי יוסף
יהי זכרה ברוך

תודה בתיה, אני אוהב אותך לתמיד