צעקתי
-דם !
-דם?
-דם , blood , he s bleeding
-או, שיט
-אבא , אבא אתה בסדר ?

אזהרת טריגר. דם .
טקסט לא כיף על זיקנה, דמנציה, מערכת הבריאות, עובדים זרים.
אם גם ככה קשה לכם… תוותרו

—-

לפני כמה שבועות נימה עובד הסיעוד של אבא שלי אמר
-אני בקרוב יוצא לחופשה
-אה יופי
-זה יהיה כמה ימים
-כן?.. כמה ימים באמת ?
-או… 51 day
-וואט ?
-51 יום
-הבנתי… זה פשוט כמה וכמה ימים ?!
-אל תדאג, יש לי מחליף

לפני כמה ימים, המחליף .. הבריז
-אל תדאג, יש לי מחליף אחר
התקשרתי לבחור החדש ואמרתי לו
-בוא נפגש לפני שאתה מתחיל, תכיר את אבא שלי, את הבית, השיגרה שלו … תראה שזה מתאים, נחתום על חוזה
-לא צריך, פשוט אני אבוא ביום הראשון לעבודה… ונכיר אז
הסברתי לו שאבא שלי עם דמנציה, צריך פה מישהו עם תושייה, רגיש, שלא נבהל בקלות, בקיצור אני מעדיף לפגוש אותך קודם…
– אני אכיר אותך, אתה את אבא שלי, נראה שכולם מרוצים
-או קיי, הוא אמר… אבל אני בחיפה, אני עובד. שלח לי מונית!
זה הרגע שהייתי צריך לחשוד…
אבל הייתי עם הגב לקיר, זה היה הוא או אף אחד…
אז שילמתי 600 שח מונית הלוך חזור לחיפה
ויום לפני הניתוח של אבא שלי, תיכף נגיע לזה … נפגשנו בבית

-אבא זה ים
-איזה ים
-זה השם שלו .. זה המחליף של נימה
-מי זה נימה
-נימה … שמטפל בך בבית
נימה חייך, אבא שלי הסתכל עליו
-אה… המניאק הזה שאתה ואח שלך שמתם לי בבית
-איזה אח
-רוני
-אני זה רוני
-לא אתה , רוני השני
-יש רוני שני?
-אהה… בוא , אל תבלבל אותי .אמרת שהולכים לים . בוא לים
-לא, אמרתי שזה השם שלו: ים
ים הסתכל עליו
-הי דניאל ,my name is yam
אבא שלי הסתכל עליו, עלי שוב …
-אתה ורוני, זיינתם אותי

לפני חודשיים נימה התקשר איזה ערב… בדרך כלל כשהוא מצלצל בלילה זה חירום
זה כי אבא שלי בקריזה והוא מתעקש לנסוע לפריז, למילואים, לישראל, הבית, לקיבוץ, זה כי
-מחכים לי מהצבא, הג'יפ ברחוב, למה אתם לא נותנים לי לצאת מהבית?
והתפקיד שלי זה להרגיע אותו
-אבא אתה בנתניה, בבית שלך
-שיוו… אתה ורוני , אתם פשוט דופקים אותי, אני מנתק, אל תדברו איתי
-אבא זה אני רוני . אני רוני
-אתה חושב שאני מפגר, שאני לא יודע מי אתה ואיפה אני גר? כל הזמן משחק לי עם הראש
אבל הפעם זה היה משהו אחר
-אבא מה קורה
-כואב לי
-מה כואב לך
-בבטן. כבר 3 שנים , אתה לא מטפל בזה!
חשבתי שכזה עוד לא היה, אבל עשיתי מה שהרופא אמר לי .
-שחק את המשחק, על תתווכח, תנסה להרגיע
-בסדר אבא, אני אדבר עם הרופא. מחר. תחזור לישון
והוא חזר לישון
וליתר ביטחון קבעתי לו תור לרופאה
שראתה אותו וליתר ביטחון שלחה למיון
והם אמרו
-כן יש לך בקע. זה לא נורא, לא מסוכן. זה ניתוח קטן. יום. אתה נכנס בבוקר בערב אתה בבית
-אתה רואה, אמרתי לכם, אתה ורוני והמניאק הפיליפיני
-אבא הוא הודי…
-יאללללה כבר

קיבלתי הפנייה טרום ניתוח, שזה אומר בדיקת דם. צילום חזה. א-ק-ג, בדיקת קרדיולוג, תור אצל המרדים, טופס 17
-אדוני זה לא הטופס הנכון, זה לניתוח, צריך 17 לבדיקת טרום ניתוח
-אה
כשאתה מטפל בהורה עם דמנציה, חולה, אתה עושה בשבילו הכל. הכל כולל הכל. כל טופס, כל חשבון, כל נזילה, דוח חניה של שולם ב 2013, הכל…הכל.
אתה בעצם מטפל בעוד ילד שאין לו מושג בכלל שהוא הילד שלך, שלא רוצה להיות הילד שלך, שבכלל חושב שהוא לא ילד, שרוצה הביתה
-הביתה, בואו צריך להגיע מוקדם לטיסה
-אבא , אתה בבית, אתה גר פה
-מי גר פה? מה זה המקום הזה בכלל, יאללה בואו כבר
ואין מה להתעצבן, אין מה לדבר, אין מה להתווכח.

כשהכל התחיל חשבתי שזה תוכנית פספוסים, זה מצולם, בודקים אותי
אין מצב שהתיק הזה באמת נופל עלי
אחר כך היה שלב שאמרתי שזה על הזין שלי, אני פשוט לא מתעסק בזה, זה לא שלי, האיש הזה שלא דיבר איתי רוב חיי … מה לי ולו? שהאחים שלו יטפלו בו !
אחר כך חשבתי אולי אני משלם על משהו… זה חוב מחיים קודמים, קארמה…
ובסוף הבנתי. זה מה יש. זה החיים
אין מה להתווכח, להתלונן להתקרבן להתבאס להתעצבן. אין
תעשה את ההכי טוב שלך וזהו.
יש לי ילדה בת 18 ילד בן 14 ועוד אחד קטן עם צרכים מיוחדים שגר בנתניה בן 78 וחצי

עשית שוב טופס 17 ושוב באנו לפגישה בקופת חולים
והמרדים שניסה שאשלם לו בפרטי
ואזעקה וטילים מתימן
וקיבלנו תאריך לניתוח

-אתם צריכים להיות בצום מערב קודם
רציתי לשאול את האחות
-מי זה אתם ?
פחדתי שתענה לי
-אבא שלך אתה ואח שלך רוני
סתמתי
-תגיעו ב 9:00 לרישום. ב 12 מנתחים ושעה אחר כך אתם בהתאוששות

ובאמת כך היה.
נימה נשאר איתו בבית חולים

לפעמים מרוב לחץ ומתח מהשיחות ב 2 בלילה, אני מכבה את הטלפון. לישון לילה שלם, בלי הצעקות של התינוק… בתקווה שהחותים ישתפו פעולה.
באותו יום לא כיביתי
נימה התקשר
-אלו, hello, look, they say גודש, כלי דם, בצקת, התגבשות, לא משהו מסוכן אבל הם מכניסים את אבא שלך שוב לניתח
הצילוווווווו
-רוני ?
-יאס, i ll be there in the morning
ושוב נסעתי לנתניה
בבוקר הרופאים אמרו שזה קורה, כמה ימי מנוחה, אין מה לדאוג, זה רגיל, זה נורמלי, סטנדרטי, לא להתרגש.
-הוא יהיה פה במחלקה שבוע, זה יסתדר

וזה מביא אותנו ליום שני
התיישרות מושלמת, perfect alignment של כל כוכבי הבאסה,
אקינוקס של הטירוף, ביג באנג קפקאי, ליקוי של חוקי מרפי
היום שנימה יצא לחופשה של 51 יום
היום הראשון של ים, המחליף,
היום שתקשרו מבית החולים ואמרו לי
-אבא שלך בסדר, הוא יכול ללכת הביתה!

התקשרתי לים
-הי .. are you at the hospital ? הרופאים אומרים שאבא יכול ללכת הביתה… אתה תזמין מונית ?
-אני לא חושב שאפשר במונית .. צריך לעזור לו ללכת .. וגם … נתפס לי הגב
-אבל הוא יכול ללכת? הצוות אומר שהוא בסדר
-הוא… לא יכול…
הצילוווווווו, פאק פאקקקקקקקקק
-אני בא. יקח לי איזה שעה, בינתיים תכין אותו, תבקש מהצוות את המכתב שיחרור
-או קיי… also i want to talk to you, you know my back
-אני בא, ספר לי עוד שעה
ושוב נסעתי לנתניה. לא סתם, ללניאדו
ובאו נגיד את זה כאן. לניאדו זה לא איכילוב
אם איכילוב זה 2025 , לניאדו זה 1984, אם איכילוב זה מסך מגע, לניאדו זה פאקס
זה אמריקה וזה קטמנדו
וכן, כולם שם ממש נחמדים, האחיות, הרופאים,
המנקה האתיופית מכירה את אבא בשם ומדברת איתו כשהיא עוברת עם סמרטוט על הריצה
אבל… זה לא איכילוב

-הי בוקר טוב
-הי בוקר טוב, באתי לקחת את אבא
-יופי . המכתב שיחרור שלו מוכן
נכנסתי לחדר…. וישר הבנתי שמשהו לא הכי סביר
אבא שלי ישב/ישן על כסא, ניראה …. רע, חלש, תשוש
חזרתי למסדרון… פגשתי רופא שאמר
-זה נורמלי, יקח כמה ימים עד שהוא יחזור ל100 אחוז, הוא עוד קצת עייף מהניתוח, אבל הוא בסדר, יכול ללכת הביתה
-או קי

לקחתי לו את היד
-אבא, אתה שומע אותי? הולכים הבית
הוא פתח עניים
-תנסה לקום
חשבתי .. נלך לאט עד המעלית
הוא ניסה לקום, לא הצליח … אמרתי
-ים, תעזור לי , שים פה יד
-אתה יודע you know , I didn't told you ,אבל ממש כואב הגב
הסתכלתי עליו
-מה? לאבא כואב הגב?
-לא לי
רצו לי בראש שתי מחשבות מקבילות
אחת שקשורה לסטירת לחי והשניה שהקשורה לשיווי משקל של אבא שלי
ראיתי שהוא לא יצליח לעמוד
שאלתי שוב במחלקה … אתם בטוחים שהוא יכול ככה ללכת הביתה ?
-יכול. חפש במסדרונות יש אפילו כסאות גלגלים
מצאתי כסא, ורק המעבר אליו היה פרויקט
אני מחזיק את אבא, ים מכוון את הרגלים, בסוף הוא התיישב ויצאנו לדרך
בחוץ הצמדתי את הכסא ללרכב
-אבא תנסה לקום
משכתי אותו בידיים, ים החזיק בגב, אבא עמד על הרגלים תוך כדי שהוא אומר
-אהה.
-אהה
עשה צד סובבנו אותו, התכופף בקושי, תחת בפנים, משכתי לו יד על הראש כמו בסרטים של שוטרים, הוא נמרח על המושב
-אבא אתה בסדר ?
הוא הסתכל עלי, אובייסלי לא בסדר
-יהיה בסדר רוני, יהיה בסדר
חשבתי, פעם ראשונה מזמן שהוא לא קורה לי אתה ואח שלך… נו כבר שיפור

שילמתי שוב 25 שקלים חנייה ויצאנו לדרך
ים ישב אחור, אמר
-יו נו, my back… I have problem , וגם …שמתי לב שאין מים חמים בבית בבוקר. רק בערב
חשבתי על דברים שקשורים לסטירות בזמן נהיגה
אבא שלי היה חיוור, שוב אמר
-אהה
-אבא?
הוא לא ענה
עליתי את הווליאום
-אבא , איך אתה?
-יהיה בסדר, הוא לחש
בדרך ים סיפר שהכאב גב שלו התחיל רק השבוע , שזה חדש , שאם הוא היה יודע הוא לא היה בא להחליף את נימה
לחצתי חזק את ההגה עד שהעצבאות שלי נהיו לבנות
הגענו לבניין של אבא שלי
חשבתי : נכנס עם הרכב לחנייה התת קרקעית, אני אעצור ממש ליד המעלית, שני צעדים פנימה והופ למסדרון מול הדירה, עוד 4 צעדים והוא במיטה
אמרתי לים
-תעזור לי להרים אותו, נתמוך בו עד המעלית
-אבא .. אנחנו יוצאים מהאוטו
הוא עשה כן עם העניים, ניסה לעמוד, ממש ליד הרכב
אנחנו מחזיקים אותו בידיים… חצי צעד קדימה. כשאני אומר חצי צעד אני מתכוון ל10 סנטים
והוא שוב אמר
-אהה
והרגליים שלו הפכו לגומי . לא יכול לעמוד
זה הרגע שגם ראיתי את הדם
המכנס שלו התחילו להתמלא כתם אדום חום כהה. תוך כדי שהוא נשמט. ניסיתי להחזיק אותו … ים החזיק את הגב
צעקתי
-דם !
-דם?
-דם , blood , he s bleeding
-או, שיט
-אבא , אבא אתה בסדר ?
הוא נשכב על הריצפה, העניים נהיו לבנות, סגר אותם .
שכב בשלולית

כשהייתי קטן נפלתי בבור של בטון, והתחלתי לשקוע… וחשבתי שאני הולך למות, חשבתי, זה החיים , ככה הם נגמרים. וואוו זה היה קצר . מוזר שזה נגמר
עמדתי חצי גוף בבטון חסר אונים
אבא שלי פתאום הופיע ושלף אותי מהבור
נתן לי סטירה ואז חיבק אותי

וכשהוא שכב ככה על הריצפה, כמו חייה פצועה, בשלולית דם, חסר אונים,
נזכרתי ביום הזה, חשבתי זה החיים, שככה זה נגמר, על משטח בטון במגרש חנייה.
איזה עליבות
ושוב רציתי לצרוח הצילוווווווו, פאק, פאקקקקקקקקק
אמרתי
-אני מזמין אמבולנס …
אבל חשבתי… עד שהם יהיו פה .. הוא כבר ימות.
משכתי את ים
-בוא נעלה אותו חזרה לרכב, אנחנו חוזרים לבית חולים
-מה?
כן
-אבל … הגב
-עכשיוווו !!
פתחתי את שתי הדלתות האחוריות
כל הזמן דיברתי עם אבא
-אבא, אבא, אתה בסדר? תישאר איתי?
לא יודע מאיפה בא לי המשפט הזה, מסרט, סידרה, מה תישאר איתי? אבל זה היה ניראה לי הגיוני
הוא פתח עניים
גררתי אותו בשלולית, התיישבתי מאחוריו, ליפפתי אותו עם הידיים שלי ועם הרגליים משכתי אותו פנימה, החלקנו לתוך המושב האחורי כשהוא חצי עלי,
ים הרים לו את הרגליים
הוא שכב עם הראש מחוץ לדלת מצד אחד, הרגלים בצד השני .
קיפלנו לו את הרגליים, הרמנו לו את הראש, סגרנו את הדלתות
ים עלה לידי
רוורס
שמתי לב שבטירוף נישאר על הריצפה הפח הקטן של האוטו .
יצאתי מהחנייה
תנשום
שמתי וייז
יצאנו לדרך
ים ישב לידי בשקט
-בעוד 200 מטר תפנה ימינה
פקק .
שמתי warning ,התחלתי לצפור , פתחתי חלונות , אמרתי לים
תסמן שאנחנו עוקפים .
עקפתי מסלול נגדי
מישהו במרצדס פתח חלון
-מה אתם עושים, אתה משוגע ?!
-יש פצוע באוטו, אנחנו חייבים להגיע לבית חולים
הוא הסתכל עלי
-למה אתה לא אומר
הוא התחיל גם לצפור, לסמן עם הידיים לנהגים אחרים , עקפנו ככה את כל המכונית
אבא שלי במושב האחורי גוסס , אני טס ברחובות הקטנים של נתניה …
קבוצה של תלמידות חצו את הכביש. עצרתי .
איש מבוגר עשה רוורס לאט לתוך חנייה . עצרתי
מונית. עצרתי
תנשום .
חשבתי, ישר למיון
ואז אמרתי
-לא טוב
ים שאל
– מה?
-לא טוב. אנחנו מחזירים אותו למחלקה. במיון יבקשו לרשום אותו מהתחלה למלא טופס, לחכות לרופא .. זה יקח שעה. אנחנו לא מחכים
-מה? what , can you say that in english
-לא משנה.
הגענו שוב לחנייה של הבית חולים,
ליד הכסא גלגלים, זה שקודם ירדנו איתו, עמד בחור גדול שדיבר בערבית בטלפון
סימנתי לו: בוא תעזור
-זרק תסיגריה, דחף את הטלפון לכיס, ישר הבין
הוא משך אני דחפתי, ים כיוון את הרגלים. הושבנו אותו על הכסא
מלא דם
-לך למעלית צעקתי לים
החנתי את האוטו, רצתי לתוך בית החולים, השומר פתח לי, מדרגות, קומה ראשונה
ים יצא מהמעלית
טסתי עם הכסא גלגלים עד המחלקה
יעל האחות עמדה במסדרון
-מה קרה ?
-הוא מדמם, הוא התעלף !!
היא לא שאלה כלום יותר, ישר התחילה לתפקד
פתחו לו מיטה, הורידו לו את הבגדים הרופאה הסתכלה על התפרים שלו ..
-נפתחו התפרים
מה את אומרת
לא אמרתי כלום
שתי אחיות נכנסו, ביקשו שנצא מהחדר
עמדתי ליד הדלפק
יעל אמרה
-תשתה משהו אתה חיוור… רוני… הכל בסדר. הוא פה עכשיו, הרופאים פה. תנוח

ירדתי לקומת הכניסה
-קפה בבקשה
-עוד משהו
שאלתי את ים
-אתה רוצה משהו
-מים
-בקבוק מים
שילמתי
ים ביקש ממני כוס
לקחתי מליד המכונה
המוכרת צעקה
-לא לקחת כוסות נייר למים, יש כוסות פלסטיק
באתי להחזיר, ראיתי שיש דם על הכוס
זרקתי את הכוס,
-אבל אמרתי לא!
הסתכלתי עליה, על הידיים שלי, לא עניתי
ים שאל
-יש גם קפה ?
-ביקשת מים
-כן, אבל גם קפה
אמרתי
– היום good team work
ויצאתי החוצה

היום, חמישי, ים אמר שהוא עוזב
-זה בגלל הגב שלי… אז אולי תבאו לפגוש את המחילף שלי?

וגם היום העבירו את אבא שלי לבית חולים שיקומי

אה, וגם היום, הלילה יותר נכון, כי לא סגרתי את הטלפון… התקשרו מבית החולים השיקומי ואמרו
-אתה דניאל
-לא, אני רוני
-רוני אח של דניאל
-לא, אני הבן
-בכל מקרה… אנחנו שולחים את אבא שלך חזרה ללניאדו, למיון
-למה?
-הוא מדממם
רציתי לצרוח הצילוווווווו, פאק פאקקקקקקקקק.

———————

בתמונה, באוטו בדרך חזרה מנתניה, לא צורח