שני צעירים מגולחי ראש עם כיפה עוברים אותי על אופניים חשמליים,
זה שיושב מאחורה מחזיק חבילה ענקית ומפזר על השדרה פליירים, פרסומת לשמים
100 שקל הנחה על כל התפריט !!
חשיש, בצ׳ים ,שקיות רפואיות … לוגו, qr להזמנה מהירה…
אף אחד לא עוצר, לא מגיב, לא מדבר.
זה הרגיל החדש
הטירוף נורמלי.

חורף, תל אביב… עד שניצחנו את הניצחון המוחלט בצפון, למי יש כוח לפתוח חזית ברוטשילד.
תנו להנות . אווירת חג, אורגזמה באויר

בצומת אלנבי אני פונה לכיוון דקטלון… אני תמיד נכנס לדקטלון,
מזכיר לי את צרפת, במיוחד עכשיו כשמביאים את הציוד סקי.
בכניסה עוברת מולי בחורה עם סיכות על החולצה, סמל של הרולינג סטון, לוגו פיס אנד לוב והלולאה הצהובה של החטופים.

אני עוצר מול הדלת האוטומטית
החטופים
אני בשופינג?… ומה עם החטופים ?
הדלתות נפתחות, נסגרות, נפתחות,
בהשתקפות של הזכוכית נעמה לוי, עם דם על הפנים מסתכלת עלי,
14 חודשים היא שם ואני בכניסה לדקטלון,
ככה סתם, נכנס לקנות גרביים, כדורסל קטן, בקבוק 750 מל עם פקק ברזל לטיולים.
הם שם יודעים שהיה הטוטל ויקטורי ?

אני מתלבט … מותר לי להשתעמם בין מדפים של נעלי ספורט, כפפות, למדוד מעיל חורף בלי לקנות … כשהם שם, חטופים.

-אתה נכנס !?
צועק לי השומר עם מבטא רוסי, אתה חוסם כניסה …
הוא מסמן לי את הדלת שנפתחת, נסגרת

אני מתלבט… עומד בין עזה לחיים עצמם.
נכנסתי, קניתי סווטשירט כחול עם ריצרץ.
לא הייתי צריך, אבל שלא יחשבו שבאתי סתם,
שאני מעביר את הזמן,
בזמן שהם שם.

ב16:00 הלכתי לזרוק לסל, פגשתי חבר, סיפרתי לו
-…ואני עומד, לא מצליח להחליט…
-חייבים להמשיך, הוא אמר… זה החובה שלנו, זה הניצחון שלנו.
המשכנו לשחק…
שוב עצרתי. נעמד על המגרש
-בולשיט!
-מה ?
– כאילו שכל פעם שאתה מזמין פיצה מוולט זה מתוך ציוניות? ממש שרות קרבי !
-מה?
-זה בריחה מהמציאות… היא כל כך כואבת, כל כך נוראית… כל כך אין לנו איך לשנות אותה… אז אנחנו עושים כאילו זה לא קיים. זה לא שאנחנו ממשיכים למענם… אנחנו מתעלמים ועושים פרצוף של כאילו משיכים. שלא נצטרך להתמודד עם המקום הנמוך שהגענו עליו … ואם כבר סיוט, לפחות נזמין משהו לאכול, משהו עם בצק
-שמע אתה ממש מ..
-היום ראיתי סופגניית חטופים ?! … כן, שוקולד לבן, קצפת, וסמל של חטופים מקורמל!
תגיד לי … איך זה פאקן עוזר לחטופים הזבל הזה?
-זה לא מה שאמ…
-טירוף, אתה מבין, זה מחלת נפש של מדינה שלמה. זה לא רק שמישהו חשב שזה רעיון טוב, היה פה גם צלם, איש מכירות, טבח, כולם … אף אחד לא עצר ואמר: זה נורא, זה חולה, זה דוחה
-אבל זה לא מה שאמר…
-אנשים חולים! ויש גם מי שיקנה את זה, אני כבר רואה את המטומטמת שמעלה לסטורי עם פרצוף כאילו עצוב בזמן שהיא נותנת ביס
וכותבת: היו גם סופגניות גולני, עם הסמל של העץ, אבל חטופים ניראה יותר טעים
השטג את כולם
השטג שונאים אותנו בכל העולם
השטג יחד ננצח
-שמע … נירא לי אתה לוקח את זה קשה…
וגם.. תן לי כבר את הכדור , ובכלל… סתום את הפה ושחק כדורסל. זה לא שאתה בשבי…אה ?! אתה פה משחק כדור סל ?!!
מסרתי לו
הוא הסתכל עלי 3שניות ולחש
-סתום כבר !

בדרך הבית
בווטסאפ המשפחתי מישהו שאל
-אתם באים בשישי לארוחת ערב אצל ההורים?
שוב עצרתי, עומד ברחוב …
חשבתי : כמה ארוחות שישי היא פיספסה… נעמה ?
למה אני חושב על זה בכלל,
התחלתי ללכת, אבל המוח התעקש, התחיל לספור.
לא הצלחתי לחלק 420 ל 7, שאלתי את גוגל שענה : 60
60 ארוחות אצל ההורים בשישי שהיא שם
היא יודעת שזה ערב שישי?
זוכרת את הימים, את הפנים של אבא ואמא?
זוכרת בכלל מה היה קודם ?

-הלו! זוז, אתה עומד על מסלול אופניים!

נכנסתי הביתה, נרי שאל
-אבא מה יש לאכול
-יש תבשיל, שעשיתי אתמול, תפוחי אד…
-.. אפשר להזמין פיצה ?
-הכנתי גם בורגול…
-פיצה !?
הוא עשה את הפנים של החתול במגפיים
חשבתי
איזה כיף לי שהוא פה…
המוח התחיל. איך, איך הם עוברים את זה ההורים של הילדים שכבר 14 חודשים …
איך הם חיים , איך הם ישנים,
הם קונים בגדים, משחקים כדור סל?
-אבא?
שנה , שנה וחודשים!!
-אבא?
-מה!
-אתה לא עונה …מזמינים פיצה ?
הזמנתי פיצה. את הביוקר של "הפיצה". וגם גלידה של בן אנד ג׳ריז.
-אבא, וגם קליק ?
וגם קליק

התיישבנו במטבח, הוא שם Brooklyn nine nine באייפד
מרחוק שמענו בומים
-מה זה אבא?
-הפגזות
-בתל אביב?… אבל… נגמרה המלחמה
-זה מעזה… שם זה ממשיך
-איך עזה ?
-אנחנו על אותו קו חוף… יש רוח לכיוון שלנו והנה שומעים את הפיצוצים שקוראים שם עכשיו
-זה נשמע ממש קרוב
-זה באמת לא כזה רחוק
התחלתי לחשב כמה קלומטר בקו אווירי בין הבית לג'בלייה
-אבא?
-מה?
-מאיפה הסווטשירט הכחול?
-דקטלון, קניתי היום
-יפה

בתמונה: בחילה קלה וממשיכים עד הניצחון המוחלט