119
לירי בוכה
יורד גשם על הבתים המפורקים בנחל עוז, בארי, מרגליות, המים נכנסים פנימה, מחלחלים על ערימת המכוניות השרופות, החלודות ליד מושב תקומה.
קו 845 מקרית שמונה לתל אביב עוצר בצומת כוח ליד מחסום הבטון, מישהי
עולה ,28, שיער ארוך חום, תיק גב, מעיל סקי גדול ב 2 מידות
-שייו, איזה גשם !
הנהג מפעיל וישרים, בפנים כמה חיילים שכבר ישנים
ברדיו שלום חנוך : קרן שמש מאוחרת, בשיערך יפה שלי, את קרובה הערב, את כל כך מוכרת לי
במגדלאור זוג עושה סלפי, אני מחפש את אלה מאחורי הבר, היא בדיוק מוציאה הזמנה
-שלומי, 349 שלומי !
בזוית העין היא קולטת אותי
-אבא!
-חתול שלי
-אבא, אני עובדת, למה באת?
לפני שנייה אספתי אותה מהגן, מבית הספר מהחוג גיטרה… איך, איך היא כבר בת 17
-אבא ?
-רק באתי להגיד שלום. אני לא נשאר
בכיכר דיזנגוף, סביב המזרקה, התמונות נשטפות, הגשם מוחק את הפנים של הנופלים, הנרצחים.
ניר ברקת עונה לרפי רשף
-ברור שאני רוצה וועדת חקירה, אבל לא ממלכתית
-למה?
-כי בית המשפט העליון מחליט על ההרכב…
-ואתה כמובן מעדיף לבחור מי יחקור אותך ?
שבילי החול בין האוהלים ברפיח מתמלאים מים,
המים מטפטים במנהרות שמתחת. קר.
קור אימים
בקפה בקצה השדרה בחור עם משקפיים וסווטשרט סוף מסלול 202 צנחנים שואל את המלצרית, זאת עם החולצה השחורה של משפחות החטופים
-שכחת אותי ?
-לא לא, מקיאטו, זה בדרך
הוא מחייך, היא מחזירה לו
-תן לה חתיכת נייר טואלט!! שתנגב את הפנים, יאללה קדימה, שתתרכז כבר!
מישהו מושיט לה נייר
לירי מיישרת מבט למצלמה בפעם החמישית
-אני …
היא שוב נשברת, רועדת בכל הגוף
בקו 845 טלפון מצלצל
היא מחפשת את המכשיר בכיס המעיל הענק
-דיקלה?
-מה אמא?
-את בדרך?
-כן, עברנו את ראש פינה, כמעט תפס אותי הגשה
ברדיו שלמה ארצי: גשם כבר יורד וזה חורף, תל אביב חסומה וגם חיפה. שב ילד שב, אני אומר לך שב
בשער של הכנסת עינב צנגאוקר מדליקה סיגריה,
השומר בטלפון, הוא מנתק מסתכל עליה עם מבט ריק
-אין לך אישור להיכנס
-זה לא בית העם?
היא שואלת אותו
-כן. זה כן
-אני לא העם?
-אני מבין אותך , אני לא מח…
-אתה לא מבין כלום
בפנים, ביטן סופר שמות על נייר קטן
עוד 2 הוא חושב לעצמו, עוד שתי שמות והחוק עובר
הוא לוקח קרמבו מקופסה של 12, מקלף בעדינות את הנייר כסף, מתחיל מהעוגייה, לאט, ודוחף את שער הקצפת בציפוי שוקולד לפה.
לוחץ על כפתור בטלפון
-תעביר לי את הלשכה של דרעי
עם היד הוא מחליק את הנייר כסף הדק מיישר אותו יפה יפה
עוד שתים הוא חושב
ודוחף עוד אחד לפה
אני שוכב על המיטה, שוקל להוריד בגדים, ממש להיכנס פנימה
שעה, 40 דקות…
או שעדיף עם בגדים על השמיכה ולהיות מוכן לטילים
אני מנסה לחשב כמה זמן לוקח להתלבש מרגע האזעקה
נרדם
הקפצה. אזעקה. טילים
מסתכל על הטלפון… לא טילים
העובד של אבא שלי נימה על הקו
-רוני!?, father is going
-לאן הוא הולך where?
-הוא מדבר לעזוב, he at the door, talk to him
-אבא?
-מי זה?
-רוני
-אה… אתה ואח שלך דפקתם אותי טוב טוב
-מה?
-כן אתה ורוני אח שלך, קלטתי אותכם
-זה אני אבא, רוני
-לא רוני זה אח שלך, אתה, איך קוראים לו, נו, אל תשגע אותי. בכל אופן … אח שלך, רוני הממזר הזה דפק אותי
-איך
-סגר אותי פה ולא נתן לי את המפתח של הדלת, אני לא יכול לחזור הבית
-אבא אתה בתוך הבית שלך
-אני לא בבית, הבית שלי זה בישראל
-אתה בישראל
-אוי, אתה אומר שאני שקרן, אני פה בפריז סגור עם המניאק הזה
-אבא אתה בנתניה והוא שם כדי לעזור לך
-אני רוצה לצאת לשדה תעופה. די כבר. מחכים לי. אני איתך ואח שלך גמרתי. גמרתי
-מקיאטו?
-תודה . תגידי … את עובדת פה הרבה זמן?
-ואו.. זה משפט פתיחה הכי חלש אוור
-חח, כן, אני מודה …
היא מחייכת
-אני דור
-רייצ'ל
-כאילו .. רחל?
לא לא ,רייצ'ל. כמו בפ׳ריינדס …. אני עולה חדשה מג'ורג'יה
-גיאורגיה?
-לא, ג'ורג'יה usa… אטן
-אטן… זה ביוון לא?
-יש גם באמריקה
-יש הכל באמריקה
היא מחייכת
-את מסיימת…?
-אני גומרת בקרוב
-תן לה עוד נייר, נו כבר
הרגל שלה קופצת ,היא בוכה, נזלת, היא מתרכזת ומנסה שוב לקרוא את מה שכתוב על הלוח
-…אחת פצועה קשה, וכל זה בגלל המרדף המטורף של הצבא…
היא שוב בוכה
מחזירים אותה לחדר הקטן, סגור, חנוק. הם שלוש בנות בחושך
-איך היה?
-הם הקליטו אותי
-קחי, הם הביאו אוכל
היא לוקחת את הפיתה הקטנה, שמה ליד האף, מריחה את הלחם
בדרך נמיר פרסומת של אלעל, מבצע הנחות לחיילים, משהו מחמם את הלב, הכי בבית ישי, כולנו יחד, כחול לבן
האוטובוס עוצר בשלום
ברדיו: מחכים לזה שייפול, הכלבים ינעצו שיניים, בעורו, בבשרו, בדמו, בעצמות
דקלה יורדת
-כן אמא אני בעיר, אני עוברת בכיכר ובא
-למה את צריכה את ההפגנות האלה
-זה לא הפגנה אמא, זה לעמוד עם המשפחות
העוזרת הפרלמטרי של מאי גולן שואלת
-אז מה עושים, חייבים להגיב
-תכתבי שזה לא אני מדברת שם, זה ai
-מי
-איי איי
-מי זה הייאל
-איי איי, איי איי, יא מפגרת
רי׳צל ודור הולכים על השדרה
-את גרה באיזור ?
-לא רחוק, בפיירברג
-את…
-אני צריכה קודם לפגוש חברה בכיכר
-הבימה
-החטופים… אנחנו מתנדבות במכירת חולצות
-וואלה
-עוד שתיים. חושב ביטן. עוד שתיים
על הספה בבית, ברקת מסתכל על אמא של לירי מסתכלת על הסרטון של הבת שלה בשבי
-את חושבת שיש לי סיכוי, הוא שואל
-מה נירוש ?
-את יודעת … לאחרי זה
-בטח יש לך סיכוי, אם לא אתה אז מי.
-פחית קולה אני אומר למוכר, הוא מסתובב למקרר מאחוריו
מעליו על המסך בצלאל שלא היה יום בצבא אומר שהוא בעד עוד כיבוש ועד הסוף, הניצחון מוחלט
מימין בכתום, צבע אדום בנתיב העשרה
על הקו אבא שלי. שוב
-למה הוא נעל את הדלת ולא נותן לי ללכת. אני בבית שלי, זה הדלת שלי, הוא יגיד לי מתי אני יוצא?
-אבא, הוא שומר עליך שלא תלך לאיבוד
-לאיבוד… אני הולך לשדה התעופה… אתה תגיד לי לאן אני הולך?
-אבא אין לך כרטיס טיסה, אני לא חושב שהדרכון שלך אפילו בתוקף… אין בכלל טיסות במדינה המזדיינת הזאת
-אני טס. טס!!!
– טוס כבר! טוס
-מה
-לא אתה סליחה… אני בטלפון… כמה זה?
-10 שח
-10? 10 שקל פחית? … סססססאאאמקקק
-לא אתה אבא. לא אתה…
הוא מנתק
אני חוצה את אבן גבירול
עינב מדליקה עוד סיגרייה
-אם אני לא נכנסת, אף אחד לא יכנס לפה היום
לירי אוכלת את הפיתה בשקט, לועסת כל ביס
-… אין לי כוח יותר
-זה עוד מאת נגמר, אין עוד הרבה, בטוח. החזקנו עד עכשיו… אין עוד הרבה
עוד שתיים
פאקן 10 שקל
-דקלה!
-רייצ'ל!
-איך את?
-עכשיו הגעתי מהצפון… אזה קור היום
-לא כזה קר… זה דור
-אתה גם מתנדב בדוכן ?
-אני … כן. היום פעם ראשונה
רייצל צוחקת
לירי בוכה
דניאלה בוכה
נעמה בוכה
מתן שותק
מסוק עובר
אני מגיע לכיכר
חבל שלא הבאתי קובע
בפינה מול בית גבריאלה יש דוכן
-כמה עלה כובע כזה צהוב
מישהי עם מבטא אמריקאי עונה לי
-40 שקלים
אני מסמן לה שאני משלם עם הטלפון
השנייה זאת עם המעיל סקי הישן מושיטה לי את המכשיר ויזה
-מונטקלאר. אני אומר
-מה?
-המעיל שלך.. Moncler.. לאבא שלי היה כזה…
אני מסתכל על הבחור לידה
-גם כזה יש לי
-כזה מה?
סווטרשרט סוף מסלול צנחנים
-י 202
-י 101
אני עומד עם הכובע החדש מול השלט עם המספרים באדום 464-12-16-43
464 יום,
12 שעות,
16 דקות,
10 שניות
ועוד חייל , ועוד חייל ועוד חייל ועוד חייל ועוד חייל
מאז שהתחיל הסיוט הזה שלא נגמר.
אולי מחר זה ייגמר
אמן .
די כבר, שיגמר
