127
ראזה
ראזה יושב בקבינה הקטנה של המשגר הנייד, עמוק במדבר מזרחית לאיספאהאן, איראן.
למה לא דאגו פה למזגן קטן? הוא חושב.
מערכת שיכולה לשלוח טיל עד תל אביב, מכ"ם, הכול… איך אין מזגן?
הוא שם על הדשבורד מכשיר רדיו קטן.
זה השעה שהוא הכי אוהב, של השירים בצרפתית… השירים של אמא שלו כשהוא היה קטן.
הוא יוצא, מדליק סיגריה. ברקע: Coupable, coupable de t’aimer
מחר בלילה משחק 7, הוא בעד אוקלהומה… ברור שאוקלהומה.
בבסיס לא מדברים על זה, בטח לא מול חוסיין…
מה אני עושה פה בכלל?
איך לא סיימתי את לימודי הרפואה?
הייתי עכשיו בבית עם זיינב והקטנה.
– אולי בצבא היה לך ג’וב שמכניס, משהו קבוע… אולי ככה, אחרי כמה שנים תוכל אפילו להיות קצין. נקנה בית. זה לא רעיון רע.
זיינב תמיד הייתה פרגמטית.
הוא בכלל חשב על אומנות, וידאו-ארט, חחח…
כולם תמיד חשבו שהוא סתם חולם, שהוא יותר מדי רואה יוטיוב ובכלל כל הקטע הזה שלו להתלבש כאילו הוא איזה בריטי…
-ראזה יא מדרוב, תיזהר שהאייתולה לא יתלה אותך עם החולצות רוק-אנד-רול שלך.
הוא זרק את הסיגריה בחול, חזר לקבינה.
האמת, שמאז הגיוס הוא התקדם.
מי היה מאמין שהוא יקבל את המשגר הכי חדש בבסיס. מעל הראש שלו טיל בליסטי מתודלק עם טווח של 2,500 ק"מ…
-אני פאקן מלך המדבר, פאקן פאק יו
הוא אומר בקול רעם, באנגלית עם מבטא פרסי.
– טוקינג טו מי?
הוא שואל את עצמו במראה הקטנה.
– ראזה, שומע?
– כן המפקד.
– תייה מוכן, אנחנו יורים בקרוב.
– כן המפקד.
הוא מכבה את הרדיו, מדליק מכשיר עם כפתורים, לוחץ על כמה מתגים. מעליו הטיל מתיישר עם רעש קטן של מנוע הידראולי. כפתור אדום מהבהב.
התכשיט של משמרות המהפכה
— ואין פאקן מזגן
הוא שוב לוחש לעצמו
– ראזה, שומע?
– כן המפקד
– תן אש.
– המפקד?
– אש! אש! אללה ואכבר!
– אש עבור.
הוא לוחץ על סדרת כפתורים. מעליו המנוע נדלק, וברעש ואש הטיל יוצא לדרכו.
הוא מסתכל אל האופק, בלילה המדברי. איפה זה תל אביב בכלל? מה אכפת לי מהציונים…
מוזר, הוא חושב, לא פגשתי ישראלי אף פעם. יש אחד ב-NBA, אדביה משהו… דווקא שחקן לא רע.
כשהוא היה קטן, סבתא סיפרה לו שאת הגשר באיספאהאן ישראל בנתה.
– פעם, לפני המהפכה, ישראל ואיראן היו חברים טובים, אתה יודע?
– ראזה.
– כן, המפקד.
– תחזיר את המשגר לבסיס.
– כן, המפקד.
2,000 ק"מ משם, אני ממלא מים לתה במטבח.
– רוֹניי, המים עוד שנייה גולשים החוצה!
– אה, כן.
– מה, אתה חולם?
– סתם חושב.
– על מה?
חשבתי בדיוק… איזה מוזר שזה יכול להיות התה האחרון שלי. שעד שהמים הרותחים יתקררו טיפה, כבר לא יהיה בית, מטבח, שולחן, קנקן של תה.
– סתם, לא משהו חשוב. מחשבות…
– יאללה, באו לשבת. מתחילים לאכול.
אני מתיישב, נרי שואל
– אז מה אתה אומר… אוקלהומה?
– ברור שאינדיאנה! מה אתה, גנוב?
הוא צוחק.
הטיל מאיץ, מיישר מסלול, ועוד דקה חוצה את הגבול לעיראק.
בישראל מערכת זיהוי שיגורים נכנסת לפעולה.
הטלפונים שלי, של נרי, אלה, מיכל מתעוררים. ״בדקות הקרובות צפויות להתקבל התרעות: Emergency Alert: Extreme״
אני אוהב שאם מוסיפים את "אקסטרים", כאילו אזה ספורט אתגרי.
אנחנו קמים, יורדים במדרגות, רצים לכיוון המקלט. שכנים ברחוב, עם כלבים, חתול בקופסה.
הכוסות תה מתקררות לבד על השולחן, העוגה, הקד עם הפרחים.
הטיל מצטרף למטח, לחבורה שעפה לה בדרך אלי.
בירדן רועה צאן מרים את הראש, ומעליו שובלים של אש.
הוא מצלם לטיקטוק. האשטג "ה' גדול.
אזעקות מופעלות בכל גוש דן.
בינתיים ראזה נוהג חזרה, מדליק שוב את הרדיו, עוד שיר ישן בצרפתית.
אלן דלון ודלידה שרים Des paroles…
הוא שר איתם, עם המבטא הפרסי.
זיינב הכינה אורז קריספי כמו שהוא אוהב. מחר חופש.
Caramels, bonbons et chocolats Par moments, je ne te comprends pas Merci, pas pour moi mais tu peux bien les offrir à une autre
בום, בום, בום.
כיפת ברזל ננעלת על מטרות באויר.
סוללת חץ מזניקה מיירטים לכיוון הטילים.
אזעקות גם בבאר שבע, חולון, רמת גן.
כל השכונה נדחסת למקלטים.
כלבים נובחים
הטיל ממשיך את דרכו. אני מסתכל על מיכל והילדים.
בום. בום. בום.בום. בום. בום.
הכל רועד
ראזה מגביר את הרדיו. זה בדיוק הפזמון: Paroles et paroles et paroles et paroles et paroles…
המשאית שלו פתאום עולה באוויר, כאילו רוח מושכת אותה.
הוא חושב שהוא לא נישק את הקטנה, לא הספיק להיפרד, ועכש…
Paroles et paroles et paroles et paroles et paroles Et encore des paroles que tu sèmes au vent
והוא הופך לכדור אש. מתאדה.
נעלם.
נמחק.
רחוק מעליו עובר מטוס קרב ישראלי.
הטיל שלו בדיוק יורד, עובר מעלי, מעל מיכל ונרי ואלה
ונופל על בניין ברמת גן.
שכונה שלמה נדחפת הצידה כאילו הייתה מקרטון
בניינים, עצים, עמודי חשמל, מכוניות, אנשים וחתולים,
טוסטרים ומברשות שיניים,
כוסות תה, קד פרחים ועוגת שקדים.
אני יוצא מהמקלט.
מסתכל על מיכל, הילדים
אויר
אחד השכנים נכנס לאוטו שלו לידינו
מדליק סיגריה, פותח את החלון.
ברדיו שיר ישן של דלידה ואלן דלון.
