125
6 חודשים
-אתה משאיר אותי פה ?
-יהיה לך נחמד
כולם נכים, על כסא גלגלים … אתה חושב שאני נכה ?
-אבא אתה…
-אני אבא שלך!?, איך אתה משאיר אותי פה? אני הבאתי אותך לעולם ואתה נפטר ממני.. פה? פה ?!
הסייעת מתקרבת
-דניאל , היא אומרת בקול רם כאילו הוא חרש
-דניאל, אולי נצא למרפסת? קצת שמש, זה יעשה לך טוב
-אני רוצה הביתה
היא צועקת
-זה הבית החדש שלך דניאל, יהיה לך כיף איתנו
-רוני, בוא נלך הביתה…רוני…
אני מתעורר. הטלפון מצלצל.
אני שולח ת' יד מרים משהו
-אלו
אני מחזיק חבילת שוקולד
מחפש תטלפון על הריצפה
-הלו
-הי זאת יוליה מקופת חולים, אתה הבן של דניאל ?
-כן
-אני מתקשרת לעדכן אותך שאנחנו מחפשים לאבא שלך מחלקה שיקומית .. אבל זה בהשתתפות עצמית של 80 שח ליום
-יש ש לו מכבי זהב
-אז ה60 ימים הראשונים זה חינם
-… כמה זמן ניראה לך הוא יהיה שם?
-זה תלוי .. בכל מקרה אין לי שום דבר פנוי כרגע, אולי בחדרה ? .. אני אעדכן
-אז מה עכשיו
-עכשיו מחכים
-אז… למה התקשרת
-לעדכן
-אה
פאריס 1988
-רוני תעביר לי את השוודי
-שמעת מה שאמרתי לך ?
-זה לא השוודי, זה פלאייר פטנט .. אתה לא מתרכז
-אבל שמעת ?
אבא שלי היה אינסטלטור, הרבה פעמים היתי בא לעזור לו בעבודה.
היום סתימה בכיור של המקלחת אצל אישה מבוגרת… החדר מסריח מריקבון
-רוני, תזהר איפה אתה דורך, הכל רקוב, אתה רואה זה מטפטף, שנים, הארון רקוב, כל הפרקט רקוב, זה בטח נוזל בתקרה של השכן מתחת
-למה היא לא מתקנת?
-אין כבר מה לתקן, צריך להחליף הכל. הריצפה, הצנרת, הקיר, הברז הכיור. הכל
-אז למה היא לא מחליפה ?
-היא לא צריכה, זה עובד לה ככה, זה לא מעניין אותה, לא מפריע לה, לא משנה לה …
ככה זה זקנים… לא מתקנים… מושכים עד הסוף, כבר לא מעניין אותם
-אז מה אנחנו עושים פה
-פעם ב אני פותח לה את הסתימה בכיור… בכל זאת… החלק הכי קשה זה לעבוד בלי שהריצפה תקרוס בלי שהארון יתפרק… שלא תגיד שאני הרסתי הכל … שים לב איפה אתה דורך
-למה אתה בא בכלל ?
-אני מכיר אותה… החיים זה הכל צנרת, יש צינורות שאם זה סתום יותר מדי זמן…
הוא המשיך לעבוד, הראש מתחת לכיור
-נו
-נו מה ?
מה קורה עם הצינור שנסתם? למה אתה לא מסיים משפטים ?
-תעביר את השוודי
-… שמעת מה שאמרתי לך קודם?
קבעתי סיור בתי אבות עם היועץ
-אין לך ברירה, הוא חייב משהו יותר….
איך אני שונא שלא מסיימים משפטים
-זה שלב שהם נופלים, שוברים את האגן, אתה לא יכול להישאר אותו רק עם מטפל בבית, זה לא…
-לא , מה ?
-אנחנו נראה כמה מקומות… יש בית מקסים ברמת גן . נפגש שם ב10?
שמתי בוויז, הגעתי ב9:50, חניתי ברחוב קטן, מול ביניין
איפה יש פה בית אבות ?
התקרבתי למבנה רחב שלוש קומות , ניראה כמו בית חולים קטן … שאלתי מישהו
-לא, זה בית כנסת, הבית אבות זה הביניין ליד
-אה
ביניין צר, 5, 6 קומות …
-איך יכול להיות בית אבות ?
בלובי של הבניין כמה אנשים על כסאות גלגלים
המנהל מקבל אותנו
-ה"בית" שלנו מאוד מטופח, יש לנו כמה מחלקות… בוא תראה
המסדרון מזכיר סניף של קופת חולים ישן, ציורים של גן ילדים תלויים על הקירות
-זה הדיירים ציירו. הוא אומר בהתלהבות,עושה עם היד תנועה של אוצר תערוכה במוזיאון ישראל
אנחנו נכנסים למעלית, המנהל מקליד מספר על הקודן
-אף אחד לא יכול להשתמש בלי הקוד! הוא קורץ
אנחנו יוצאים למין חדר אוכל / חדר טלויזיה / חדר יצירה , צפוף , מוזיקה מזרחית בכל רם , 20 זקנים סביב שולחנות , כולם על כסא גלגלים חלק בוהים בתקרה חלק רוקדים במקום
הוא צועק
-זאת טובה, מנהלת של המחלקה
מישהי מרימה יד עם חיוך ענק ,
-שלום , היא צועקת בחזרה
למה כולם צועקים, למה המוזיקה כל כך חזק.
אישה מבוגרת עם הליכון שואלת את המנהל, תוך כדי שהיא מושכת לו בחולצה
-אני יורדת היום ?
-בטח! היום את יורדת … אבל אני עם אנשים עכשיו, עוד מעט
בחור לבוש מדי בית חולים מנתק את היד של הזקנה ומגלגל אותה הצידה
-זה מנסור, האח הסיעודי של המחלקה
קן הקוקיה, אני בתוך קן הקוקיה
איך יוצאים מפה אני חושב
המנהל מצביע על הסורגים בסוף המסדרון
-אף אחד לא יכול לצאת, הכל סגור
-הם לא יוצאים מהבניין אף פעם ?
-מה פתאום יוצאים, אנחנו לא רוצים שהם ילכו לאיבוד … הוא שוב קורץ
היועץ מוסיף
-זה לא משהו שאנחנו…
המנהל ממשיך
-לפעמים הם יורדים ללובי , יש לנו גם מרפסת על הגג, בוא נעלה … למעלה זה גם המחלקה השנייה
למעלה ריח של חומר ניקיון שמסתיר סירחון, כתמים על הריצפה, תקרה אקוסטית נמוכה כאילו היה פה פעם משרד, אנשים על כסאות בוהים, ציורי גואש ציבעונים שציירו ישר עם הידיים על כל הקירות .
המנהל המשיך להסביר, לא שמעתי יותר כלום, רק רציתי לצאת.
איך יוצאים מהחנק הזה
בסוף הוא אמר
-זה 20.000 לחודש
-יש עזרה מביטוח לאומי ,שאלתי ,כאילו אני בעניין, כאילו תן לי לחשוב על זה, לצאת ואני חוזר על תשובה
אתם פתוחים עד איזה שעה? כמעט אמרתי
-רק אם לאבא שלך יש ביטוח סיעודי
-אין לו
אז זה 20.000
נפלטתי החוצה, פתאום הרחוב הקטן בחוץ ניראה כמו שדה, מרחב, פסגה של הר מושלג , חופש, אוויר. רמת גן לעולם לא ניראתה כל כך יפה
הסתובבתי למבט אחרון לבניין הקטן.
כמו אסיר שברח מאלקטרז .
איך אנשים משאירים פה אבא,אמא, אחות … איך
שאלתי את היועץ
-ככה זה כולם, ככה זה עולה?
-יש ב18 , יש גם ב25… אבל כן זה…
נו כבר סיים משפט
-ככה זה, בוא יש לי עוד מקום, יותר גדול, עם גינה…
-… אה,כן גינה
פאריס 1989
-אבא , שמעת מה שאמרתי
-שמעתי
-אז למה אתה לא עונה?
-מה אתה רוצה שאני אגיד לך … אתה רוצה לעלות לארץ? תעלה.
אבל זה לא מקום בשבילך. אתה לא תחזיק שם 6 חודשים
-עשיתי כבר את כל הטפסים, אני עולה
-לבד, ככה ?… אתה לא מתאים אני אומר לך, אתה בכיין, רגשן, אתה…
-אני מה?
הוציא את הראש מתחת לכיור
-אתה כמו אמא שלך, ישראל זה לא בשבילך . 6 חודשים ואתה פה חזרה
בסוף השנה עליתי לארץ .
עברו 20 שנה שבהם כמעט ולא דיברנו
עד שב 2010, פתאום הוא הופיע
-חזרתי לארץ
לניאדו 15/4/25
-אבא איך אתה
הוא שוכב במיטה עם עניים סגורות, מחובר למלא צינורות מכשירים
אחד באף מחובר עם טייפ
אני מסמן לאחות את האף שלו
-הוא מושך את הצינור החוצה…
-אבא… אתה שומע?
-יהיה בסדר הוא לוחש
מנסה להרים את היד לאף
-אל תוציא את זה אבא
-תוציא
-זה צינור חשוב
-הכל בחיים זה צינורות… אני יודע. זה לא צינור חשוב
-זה דווקא הכי חשוב פה.. זה האוכל
-יהיה בסדר רוני, אני אינסטלטור
נזכרתי בדירה של הזקנה מהילדות
-אבא, אתה זוכר שפעם לקחת אותי לתיקון אצל שכנה זקנה, כל המקלחת הייתה רקובה, פתחנו שם סתימה
הוא בהה באויר כמה שניות
-תגיד רוני , השעון בסדר
-אה… איזה שעון?
השעון על הקיר
הסתובבתי
-אה…כן … שתיים
-שתיים בלילה
-בצהריים
-אבל … עכשיו לילה
-לא אבא , עכשיו יום
-נו , די. בוא נתחיל להתארגן
-מה
-הולכים הבית
-אתה בבית חולים אבא. אסור לך בכלל לזוז
-אה …
הוא שוב ברח במחשבות
-בסוף החזקת יפה
-מה אבא, מה החזקתי ?
– החזקת יותר מ6 חודשים
